פירוק העמילן מתחיל בפה על-ידי עמילאז (פטיאלין), מואט בקיבה בגלל PH נמוך וממשיך במעי על-ידי עמילאז פנקריאטי, עד לפירוק לחד סוכרים הנספגים בג'גונוו (Jejunium). במוקוזה של המעי יש אנזימים המשלימים פירוק הדו-סוכרים.

ספיגת הסוכרים במעי נעשית בשתי דרכים:

1. טרנספורט פסיבי: איטי מאוד: השוואת ריכוזיות סוכרים במעי ובתאי האנדותל.

2. טרנספורט אקטיבי: על-ידי חלבון נשא שלNA+ המצוי ב – villi. הגלוקוז תופס עליו "טרמפ" ונכנס אתו לתאים.

לאחר ספיגתם מובלים החד- סוכרים בוריד השער לכבד.

מהכבד: הם או שנשארים בכבד בצורת גליקוגן, או שהופכים בעודף – לטריגליצרידים (שומנים) ומופרשים בדם, או שמופרשים לדם כסוכר, ומשם עוברים לכל תאי הגוף, כששם הם מנוצלים להפקת אנרגיה.

התחברו אלינו בפייסבוק