במשפחות מסוימות הנטייה לסוכרת מועברת גנטית, ובכך הופכת אנשים לרגישים יותר מאחרים, לפתח סכרת סוג 2 -NIDDM, אך אין זו הסיבה העיקרית.

NIDDM נגרמת בעיקר על-ידי הרגלי התזונה שהורים מלמדים או מעבירים לילדיהם. הגורם הסביבתי חשוב יותר מהגורם התורשתי.

לו היו אותם אנשים גדלים על תזונה בריאה יותר, יש סיכוי גבוה שרבים לא היו מפתחים סכרת, או הסוכרת הייתה מופיעה בגיל מתקדם.

סכרת נדירה בקרב עמים האוכלים דיאטה המתבססת על עמילנים גולמיים, ירקות ופירות. אך כאשר עמים אלו לומדים לאכול את הדיאטה המערבית העשירה, סכרת וסיבוכי טרשת העורקים משגשגים בקרבם.

קיימת עוד תכונה מיוחדת לגבי התורשתיות של חולי הסכרת במשפחה. נראה כי היא מתפתחת יותר מוקדם בכל דור נוסף. הדור השלישי מקבל אותה יותר מוקדם משקיבל השני. אנו יודעים כי הסכרת הייתה נדירה מאוד בקרב התימנים ילידי תימן, מה שלא כן בדור השני והשלישי ילידי הארץ. אצל התימנים אנו רואים בברור את הקשר בין תזונה ואורח חיים להתפתחות סכרת.

דוגמה שנחקרה: האינדיאנים משבט פימה, שגרו בדרום אריזונה, בחלקם הועברו על ידי הממשלה לצפון אריזונה. שם הם עברו לאורח חיים ללא חקלאות ומנותקים מתנאי החיים המסורתיים שהיו להם. כתמיכה הם קבלו מזון ממשלתי, כגון: סוכר, קמח לבן, אורז לבן...

והתוצאה: 90% מהם חלו בסכרת. הגנטיקה שלהם התאימה למדבר, כלומר לתנאים ללא עודף מזון, ללא עודף קלוריות ריקות. התכונות הגנטיות באו לידי ביטוי, רק כאשר שונו תנאי הסביבה.

בסכרת מסוג 1 ("סכרת נעורים" IDDM) יש ככל הנראה, שילוב של גורמים תורשתיים. העיקרי שבהם הוא נטייה לתהליכים אוטואימוניים, שבהם מערכת החיסון תוקפת את תאי הביתא ומשמידה אותם. גורמים סביבתיים כמו נגיפים או מרכיבים תזונתיים מסוימים כמו חלב, משתתפים בגירוי מערכת החיסון ובעירוב התהליכים האוטואימוניים הגורמים להרס תאי הביתא.

התחברו אלינו בפייסבוק